נהר הגנגס בהודו נצבע בשלל צבעים כאשר מיליוני עולי רגל נכנסים אליו ומשתכשכים במימיו, מחזיקים בידיהם פירות ופרחים. בשעת בין ערביים ההמונים מתחילים לשיר מזמורים הנמשכים עד שעות הלילה המאוחרות, ובכל יום עם עלות השחר המזמורים מתחילים מחדש. ריח קטורת ממלא את האוויר והעשן הריחני מיתמר מעל הנהר. ברוכים הבאים לקומבה מלה (Kumbh Mela), הכינוס הדתי הגדול ביותר על פני כדור הארץ.
כ־400 מיליון עולי רגל השתתפו השנה בעלייה לרגל, כדי לרחוץ בנהרות ולשטוף את חטאיהם. על אף שהם מחפשים מחילה, האירוע רחוק מלהיות קודר; הקומבה מלה הוא חגיגה מדהימה ומשמחת בהשתתפותם של מיליוני בני אדם. האירוע מצריך תכנון הנדסי וכושר המצאה, אך לשלטונות יש רק חודשים ספורים להתכונן אליו.
החג מתקיים כל שלוש שנים באחת מארבע הערים הקדושות להינדואיזם: אוג'יין, נאשיק, הארידוואר ופריאגראג. השנה התקיים החג בפבְּרַיָאגַרָאג' שבצפון הודו, השוכנת במפגש הנהרות גנגס ויאמונה. לאורך מספר חודשים בשנה חלקת אדמה זו שקועה בשיטפונות של עונת המונסונים, הנמשכת מיוני עד ספטמבר. אולם במרוצת הזמן המים נסוגים, וחושפים מישור ריק של כמעט 10,000 דונמים. העלייה לרגל השנה משמעותית במיוחד, והביאה מספר היסטורי של מתפללים לגנגס.
"העלייה ההמונית לרגל קשורה בתנועת גרמי השמיים" אומרת דיאנה ל. אק, פרופסור באוניברסיטת הרווארד. צדק, חמה וירח מסתדרים בקו אחד למשך תקופה מסוימת, שלפי ההינדואיזם מביאה עימה אנרגיה קוסמית גדולה למי הנהר. "הנהר הופך לאלוהות במקרה הזה – הוא המקדש", אומרת אק.
על פי הוודות, כתבי הקודש המרכזיים של ההינדואיזם, מצטרף לגנגס וליאמונה נהר שמימי בשם סרסווטי, המעניק קדושה נוספת למים הזורמים. לפיכך, הקומבה מלה של השנה נקרא מהא קומבה מלה ('מהא' בהינדית משמעותו 'גדול'), מה שמצביע על חשיבותו יוצאת הדופן.
בתחילת ינואר החל להגיע זרם עולי הרגל הראשון לאתר השהייה בפריאגראג', שגודלו משתווה לגודלם של כ־ 7,500 מגרשי כדורגל. חלק מעולי הרגל נשארו במקום מספר ימים, ואילו אחרים שהו בו לאורך כל ששת השבועות של החג.
"כדי לארח את מיליוני המשתתפים, בנתה הממשלה ההודית עיר ארעית בקנה מידה ענק" אומר ראהול מהרוטרה, שכתב מחקר משותף עם אק בנושא קומבה מלה. "העיר לא צצה באורח פלא", הוא מבהיר. "זהו מפעל ממשלתי מתוכנן, וזה מה שהופך אותו לייחודי כל כך". היישוב הזמני תוכנן בצורת שתי וערב, וניתן לראותו גם מהחלל. "הממשלה בונה קילומטרים של רחובות, כבישים וגשרים רחבים", מוסיפה אק.
את אלפי המבנים בנו השלטונות במהלך החודשיים שהפרידו בין שיטפונות המונסון לחג. העיר הארעית נבנתה בעיקר מבד קנבס, מוטות במבוק וחבלי קשירה, אם כי חלק מהמבנים נבנו מפח גלי. מקומות הלינה נבדלים אלו מאלו בעלות ובאיכות.
עולי רגל עניים שוהים באוהלי ענק שנבנו על ידי המדינה, ובאוהלים יש שירותים ואזורי אכילה משותפים. למעמד הביניים מוצעים אוהלים פרטיים עם מיזוג אוויר וחדרי רחצה צמודים. עבור האמידים ביותר נבנה מתחם ייעודי שכלל 44 מבנים העשויים מיריעות פוליקרבונט שקופות, בהם יש אינטרנט אלחוטי וארוחות שף.
"זו העיר ההודית הגדולה והנקייה ביותר שגרתי בה", אומר מהרוטרה. לדבריו, "הממשלה שכרה 10,000 מטאטאים שינקו את העיר ללא הרף. בעיר מלכתחילה אין הרבה זבל; אנשים שמגיעים לעיר נושאים איתם מעט ציוד, ולכן לא מייצרים הרבה אשפה".
כמו כן, הממשלה השיקה קמפיינים שעודדו עולי רגל להשליך רק פרח אחד או שניים למים במקום זר הפרחים המסורתי. אומנם מפגש הנהרות עדיין זוכה למפגן פרחים ססגוני, אך העובדה שהכמויות פחתו באופן ניכר מקלה על הצוות המופקד על ניקיון הנהר. "בכל יום אתה רואה אנשים אוספים את הפרחים והמנחות מהנהר, כדי שהם לא יהפכו לפסולת המצטברת לאורך הגדות", אומרת אק.
זו נראית משימה בלתי אפשרית, בהתחשב במספר הרב של עולי הרגל המגיעים לקומבה מלה, אך אק מסבירה שיש שירותים מסוימים שהממשלה מספקת, לרבות בנייה של למעלה מ־30,000 בתי שימוש שנועדו לשפר את מצב התברואה במהלך החג.
הימחצות למוות היא סכנה ממשית בכל אירוע בקנה מידה גדול, במיוחד בגודל של קומבה מלה. אין ספק שהאירוע שהתרחש ב־1954, במהלכו נמחצו למוות כ־800 עולי רגל, נצרב בתודעה הציבורית ההודית. באירוע דומה שהתרחש בשנת 2013 עמד מניין ההרוגים על 42 בני אדם. ככל שעוברות השנים נהיה מאתגר יותר למנוע אסונות שכאלה, שכן מספר עולי הרגל בקומבה מלה גדל במהירות; בשונה מהכינוס הנוכחי שמנה 400 מיליון אנשים, ב־1954 השתתפו בכינוס כחמישה מיליון עולי רגל בלבד.
כדי לעמוד באתגר הכשירה והעסיקה ממשלת הודו למעלה מ־40,000 שוטרים לאורך ימות הכינוס. כדי לעזור להם לעקוב אחר תנועה רגלית, הותקנו ברחבי פְּרַיָאגַרָאג' כ־2,700 מצלמות מבוססות בינה מלאכותית כדי לזהות ולנתח אזורים צפופים.
למרות ההכנות הללו והמחקר המדוקדק של אירועי דריסה בפסטיבלים קודמים, התרחשה השנה טרגדיה נוספת שבמהלכה נהרגו 30 אנשים ו־90 נפצעו. רהול גנדי, ראש האופוזיציה של הודו, מתח ביקורת על בקרת ההמונים, וטען כי הופנו משאבים רבים מדי לליווי בעלי האמצעים לנהר. "ניהול כושל וההתמקדות המיוחדת של הממשל בעולי רגל עשירים במקום בעולי רגל פשוטים אחראים לאירוע הטרגי הזה", אמר בהצהרה.
ובכל זאת, סיכונים כמו דריסה לא הרתיעו את עולי הרגל שהמשיכו להשתכשך במפגש הנהרות, בחיפוש אחר כפרה והצלה ממעגל הלידה והמוות.
בסוף פברואר תחזור אדמת הנהר לשימוש החקלאי המקורי שלה, אך לפני כן יתחילו הרשויות המקומיות בתהליך ניקוי ארוך של האתר. "לוקח כחודש לפנות אשפה גלויה, וכאשר מי השיטפונות של הנהר חוזרים בסתיו – הם נושאים עימם הכול", מסבירה אק.