בשנת 1957 נבנתה ספינה בשם מייפלאוור 2, העתק מדויק של הספינה ההיסטורית מייפלאוור שהביאה את המתיישבים האירופים הראשונים מאנגליה לאמריקה בשנת 1620. הספינה החדשה שטה בדיוק באותו מסלול של הספינה המקורית, מחווה למסעם של הצליינים שייסדו את אחת המושבות הראשונות באמריקה. כאשר הגיעה לניו יורק, נערכה לספינה קבלת פנים חגיגית שכללה מצעד שבו זרקו פתקים צבעוניים מהבניינים – מסורת ושמה טיק־טייפ. באותו חודש נובמבר פרסם נשיונל ג'יאוגרפיק מאמר שכתב קפטן הספינה על מסעה של המייפלאואר II, שלווה בצילומים רבים מהשיט.
בימים אלו שבהם ניו יורק חוגגת 400 שנים להיווסדה, נשיונל ג'יאוגרפיק מביט לאחור על סיקור העיר במאה האחרונה.
מאמר שפורסם בראשית המאה שעברה תיאר כיצד הפכה ניו יורק לאבן שואבת לאנשים מכל העולם. "יש בה יותר אירים מאשר בדבלין, יותר איטלקים מאשר ברומא", כתב המחבר. "תושבי ארצות הברית נוהים לניו יורק כפי שתושבים זרים נוהרים אליה… ניו יורק היא אכן הניאגרה של החיים האמריקנים, ודרך העיר הזו עובר נהר האנושות העצום המחפש את ים ההזדמנויות בעולם שמעבר".
נשיונל ג'יאוגרפיק חושף בפני הקוראים חלקים מהעולם שאולי לא יבקרו בהם לעולם – ובימיו הראשונים של המגזין תיעודים אלו כללו גם את המטרופולין התוסס של ניו יורק. "למרבית האנשים אין את האפשרות לנסוע רחוק מאוד", אומרת קאתי האנטר, ארכיונאית בנשיונל ג'יאוגרפיק. "במובן מסוים", אומרת האנטר, "המגזין הלך ונסע עבור אנשים אחרים והראה להם את האתרים המפורסמים ביותר בעולם".
רבים מהסיפורים הראשונים של המגזין הקשורים בניו יורק התמקדו באדריכלות, באנשים ובתרבות. "עלו על כל גג גבוה של מלון אחרי השקיעה וצפו בעיר מתעוררת לחיים", כתב מחבר מאמר בשם 'ענק ושמו ניו יורק' שפורסם ב־1930. "באמצעות ירחים חשמליים, קשתות בענן ושביטים קבועים, רואים את מנהטן בוערת בתאורת דמדומים תיאטרלית מרהיבה".
במרוצת השנים כתבות של נשיונל ג'יאוגרפיק שעסקו בעיר החלו להתמקד בנושאים סביבתיים כמו זיהום מים ומטמנות, ומאוחר יותר בדרכים שבהן אסון התאומים ומגפת הקורונה השפיעו על העיר.
אחד הנושאים שנותר על כנו בסיקור של נשיונל ג'יאוגרפיק הוא רוחות השינוי. במאמר משנת 2015 בשם "ניו יורק החדשה", שיתף הסופר פיט המיל הגיגים על 80 השנים שחי בעיר ובשינוי קו הרקיע שלה.
"אנחנו, תושבי ניו יורק, יודעים שאנחנו חיים בעיר דינמית", כתב, "תמיד משתנה, מתפתחת ונבנית".
'מטרופולין של האנושות'
נשיונל ג'יאוגרפיק פרסם את המאמר הגדול הראשון שלו על ניו יורק בגיליון יולי 1918. המאמר, שכונה 'ניו יורק – המטרופולין של האנושות', חשף בפני הקוראים סקירה נרחבת אודות העיר בתור הזהב שחוותה עם סיום מלחמת העולם הראשונה.
"עיר שהמלחמה הגדולה הפכה למרכז הסחר הבין־לאומי של כדור הארץ ולמטרופולין הגדול ביותר של הציוויליזציה", הכריז המאמר, "ניו יורק מעוררת עניין חדש, מעוררת גאווה חדשה בהישגיה, מעוררת תחושה חדשה של פליאה, ומביאה כל אמריקני אל ההכרה כי היא עיר של כל האנשים, לאומית בכל היבטיה".
באמצעות הכתבות שפורסמו במגזין יכלו הקוראים להביט ביראת כבוד בקהל הרב המתקהל מדי יום מול בורסת ניו יורק, לתהות על אורך פקק התנועה של מכוניות ולפחות סוס אחד ברחוב 42, וליהנות ממראהו של בניין וולוורת' המתנשא ל־242 מטרים – הבניין הגבוה ביותר דאז.
מאז הבניינים המשיכו לטפס מעלה מעלה. כתבה בשם 'הענק הזה הוא ניו יורק' משנת 1930 הציגה את הבניין החדש הגבוה בעולם, בניין קרייזלר, שגובהו 319 מטרים ושנחנך מוקדם יותר באותה שנה. הכתבה כללה גם תיעודים של בניין האמפייר סטייט, שהיה עוד בתהליכי בנייה באותה תקופה ונועד להיות גבוה יותר מקודמיו.
'מנהטן התיירותית'
ככל שמגזין נשיונל ג'יאוגרפיק צבר פופולאריות, כך הוא הפך למדריך שימושי למבקרים בתפוח הגדול.
כאשר ניו יורק אירחה לראשונה את התערוכה העולמית באפריל 1939, צורפה לגיליון המגזין של אותו חודש מפה של העיר. בפעם הבאה שהתקיים יריד העולם, בשנת 1964, שלח נשיונל ג'יאוגרפיק למנוייו מפה בת שני חלקים של ניו יורק רבתי ושל מנהטן התיירותית.
באותה תקופה החל המגזין לחקור אזורים בניו יורק. בשנת 1959 פרסם המגזין כתבה על המעבורת לסטטן איילנד, כינה אותה 'אוטובוס הים של ניו יורק' והדגיש את חיוניותה.
בשנים 1960 ו־1993 הציג המגזין כתבות על סנטרל פארק שחתרו תחת סטיגמת אזור הפשע שדבקה בו ושהרתיעה תיירים מלבקרו. הכתבה שפורסמה בשנת 1993 האשימה את התקשורת בהנצחת מיתוס זה, ובמקום זאת תיארה את הפארק כ"נווה מדבר עירוני".
סיקור מודרני
החל משנות ה־70 צמחה מגמה נוספת: בתוך תנועה סביבתית מתעוררת החל המגזין לסקר את הנושאים עימם הוא מזוהה כיום.
"בימים הראשונים… נמנע המגזין מלפרסם כתבות שאינן יפות", אומרת האנטר, "צעד זה שיקף שינוי בתפיסת המערכת".
בשנת 1978 התמקד המאמר 'הדסון: 'הנהר הזה חי' ברמות הזיהום הגבוהות בנהר, והניע יוזמות ממשלתיות ומקומיות לטיהור ההדסון וגופי מים אחרים ברחבי ארצות הברית.
כתבה משנת 1991 שעסקה בפסולת התייחסה לבעיות הסביבתיות הגוברות שמציבים אתרים כמו פרש קילס בסטטן איילנד, שהיה אתר לשפיכת זבל וכיום הוא אחד הפארקים הגדולים במזרח ארצות הברית.
כתבות אחרות התמקדו בתושבי העיר בזמני משבר. שנה לאחר אסון התאומים פרסם נשיונל ג'יאוגרפיק כתבה ובה הוצגו סיפורים בגוף ראשון של תושבים שגרו בסמוך למרכז הסחר העולמי. שני עשורים לאחר מכן פרסם המגזין צילומים של עיר הרפאים שניו יורק הפכה להיות בעיצומה של מגפת הקורונה.
במשך יותר ממאה שנים של סיקור, הציג נשיונל ג'יאוגרפיק את ניו יורק הן כמקום מרגש לבקר בו הן כמקום אמיתי עם אנשים אמיתיים שקוראים לו בית. במאמר שפרסם פיט המיל בשנת 2015 ובו שיתף בחוויותיו לאחר עשרות שנים של חיים בעיר, הוא תיאר את הפעם הראשונה שבה ביקר במרכז הסחר העולמי שנבנה במקום שבו עמדו מגדלי התאומים.
"התקרבתי לחלונות והבטתי מטה", כתב. "חשבתי לעצמי: כאן עומד בניין וולוורת', הבניין האהוב עליי, משנה צבע בשמש הדועכת".
